מיקשה פנייה

מיקשה פנייה
Fenyő Miksa
לידה	8 בדצמבר 1877; מייקוט, הונגריה
פטירה	4 באפריל 1972 (בגיל 94); וינה, אוסטריה
שם לידה	Fleischmann Miksa
מדינה	הונגריה
מקום קבורה	בית הקברות פרקשרטי בבודפשט
מקום לימודים	אוניברסיטת אטווש לוראנד, Deák téri Evangélikus Gimnázium, בית הספר התיכון הלותרני
שפות היצירה	הונגרית
צאצאים	מריו ד. פנייה, Iván Fenyő

מיקשה פנייה (במקור פליישמן, בהונגרית: Fenyő Miksa; מייקוט, 8 בדצמבר 1877 – וינה, 4 באפריל 1972) היה סופר הונגרי-יהודי, עורך דין, העורך הראשי המשותף של ניוגט (כתב עת), מנכ"ל איגוד התעשיינים הלאומי ההונגרי (GYOSZ), פטרון, חבר האספה הלאומית ההונגרית (חבר פרלמנט). בכתיבתו נהג פליישמן להשתמש בשמות בדויים שונים כגון: פרנץ דלוש, מיהאי קותי, מניהרט בלשי, ויאטור הונגריקוס.

קורות חיים

השנים במייקוט (1877–1883)

מיקשה פנייה נולד במייקוט (כיום מחוז באץ'-קישקון בדרום הונגריה) למשפחה יהודית, בנם של פילפ פליישמן ושל לואיזה מלצר. הוא היה הצעיר מבין שבעת ילדיהם. באוטוביוגרפיה שלו מתאר כמה נפלא היה להיוולד בעיירה קטנה בשם מייקוט שפירושו "הבאר העמוקה", בקהילה שהייתה קתולית בעיקרה ובה המיעוט המשמעותי היה מורכב מ־25 משפחות יהודיות. לפי זכרונותיו, אביו לא היה אדם דתי, וכך לא השפיע על הילד ללכת בעקבות המורשת הדתית היהודית. מיקשה מצא כבר בגיל צעיר את החצאיות הצבעוניות של הבנות הקתוליות בימי ראשון כמושכות. עם זאת, אמו התעניינה מאוד בפסח ובהרגלי הצום ובמסורות של יום הכיפורים.

השנים בבודפשט (1887–1948)

בגיל עשר רשם אותו אביו לגימנסיה הלותרנית בבודפשט. כמחצית מהתלמידים הגיעו לשם ממשפחות יהודיות אמידות. פנייה הצטיין בשפה ההונגרית ובגאוגרפיה. הדוד וייל, דודו מצד אביו, סיפק לו מגורים וכלכלה בדירת משפחתו בת שני החדרים. בשנת 1895 סיים את לימודיו בתיכון ולאחר קבלת תעודת הבגרות החל את לימודיו בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת אטווש לוראנד. על אף שהיה עני יחסית, חבריו הזמינו אותו להופעות תיאטרון ואירועי תרבות אחרים, שם קיבל את רשמיו הראשונים מחיי התרבות. המאמר הראשון שלו פורסם במגזין "הגאון ההונגרי". מכאן ואילך הופיעו מאמריו בעיתונים שונים.

בשנת 1899 קיבל הסמכה במשפטים מאוניברסיטת בודפשט.
בשנת 1900 פגש אז לראשונה את איש העסקים פרנץ קורין שלימים מילא תפקיד מכריע בחייו ובקריירה שלו באיגוד הלאומי של התעשיינים.
בשנת 1901 קיבל הסמכה כעורך דין.
בשנת 1902 נוסד האיגוד הלאומי של התעשיינים.
בשנת 1903 ארנו אושבאט הפך לעורך של המגזין "הגאון ההונגרי" בו פנייה כתב.

בשנת 1903, בגיל 26, התחתן פנייה עם אשתו הראשונה אַאוּרֶלִיָה שפר (רֶלָה). בנסיעתו הראשונה לחו"ל לקח את אשתו לירח דבש לווינה, פראג וברלין. הניסיון של מיקשה למצוא פרנסה כעורך דין עצמאי, בעל משרד, נכשל. היה עליו לסגור את משרדו הקטן ולעבוד במשרדי עורכי דין אחרים.

"הגאון ההונגרי" פסק להופיע באותה השנה. בנו הראשון, ג'רג' פנייה, נולד בשנת 1904 ובהמשך הפך לצייר ידוע. מיקשה עבד כמזכיר באיגוד הלאומי של התעשיינים (GYOSZ). בנו השני, איבאן פנייה, נולד בשנת 1905 ולימים יהיה אחד מחברי הצוות החשובים במוזיאון לאמנות יפה (בודפשט). כתב העת "המשקיף", שהיה המבשר של כתב העת הספרותי החשוב ניוגט, יצא לדרך בשנת 1905. מיקשה פנייה לקח חלק בהקמת חוג גלילאו שנועד לקדם ולהעמיק את דו-הקיום השליו של נוצרים והיהודים, להכיר ולהבין זה את זה. בעשר השנים שלאחר 1907 נסע רבות לאיטליה, בעיקר לוונציה ולרומא, כמו גם לאוסטריה, שווייץ, גרמניה ומדינות שכנות אחרות, כמעט לכל מקום ללא דרכון.

בשנת 1908 ייסד מיקשה פנייה ואף הפך לבעל מניות, את המגזין הספרותי והתרבותי ניוגט, בבית הקפה בריסטול יחד עם הוגו איגנוטוש, שהפך לעורך הראשי של המגזין עד 1929. מיקשה פנייה וארנה אושבאט הפכו לעורכים משותפים של המגזין עד להתאבדותו של אושבאט בשנת 1929. ב־1 בינואר פורסמה המהדורה הראשונה של ניוגט. חלק הארי מהעבודה בכתב העת היה ב"בית הקפה סבדשאג" (Szabadság=חירות) ובבית קפה ניו יורק. דרך כתב העת התיידד מיקשה עם רבים מגדולי הסופרים והאינטלקטואלים באותה תקופה, ביניהם מרגיט קאפקה, מיהאי באביץ'. הוא התוודע למלחינים הגדולים (בלה בארטוק, זולטאן קודאי) ואישי חברה ופוליטיקה חשובים אחרים באותה תקופה. הוא התיידד גם עם תומאס מאן וזיגמונד פרויד. בית ההוצאה לאור ניוגט, פרסם במהלך ארבעים שנותיו כ-412 גיליונות. ולפנייה היה תפקיד מרכזי בכך. בתו אנה (פּאני) נולדה בשנת 1910. בשנת 1912 פורסם על ידי ההוצאה לאור מחקרו "קזנובה" המפורסם. כשפרצה מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914 מיקשה פנייה, שנסעה על גשר מרגיט בכרכרה רתומה לסוסים, הותקף על ידי המון מוסת של מפגינים בגלל סירובו להצטרף אליהם. חבר שזיהה אותו הציל אותו מהסכנה.

בשנת 1915 פרסם פנייה כרך קצר על מנהיגים הונגרים-גרמנים. באוקטובר 1917 המהפכה הרוסית טלטלה את העולם. אנדרה אדי, שכבר היה במצב בריאותי ירוד מאוד, ביקש ממיקשה לקרוא לנכדו הראשון על שמו, אנדרה. שלושת ילדיו הראשונים לא הולידו נכד (ורק בשנת 1964 יכול היה לעמוד בהבטחתו). באביב 1917 מונה פנייה למנכ"ל GYOSZ. אז היה כבר ביכותו לנסוע ברחבי מרכז אירופה, לעיתים עקב תפקידו, לפעמים כאדם פרטי לבילוי חופשתו. מלחמת העולם הראשונה הסתיימה בשנת 1918. המונרכיה האוסטרו-הונגרית התפוררה ורוב הונגריה ההיסטורית סופחה למדינות השכנות. המשורר אנדרה אדי נתפס צער רב מהפרדת אזור מולדתו, טרנסילבניה, מארצו הונגריה.

מיקשה פנייה מונה לשר המסחר בממשלה ששרדה בסך הכל 17 שעות.

בשנת 1919, מותו של אנדרה אדי הפר את שלוות נפשו של פנייה, כי הוא היה לא רק מעריצו וחברו הקרוב של המשורר, אלא גם פטרונו, כמו הברון לאיוש הטווני. בעשר השנים הבאות, בעשור מ־1920, הוא המשיך את עבודתו באיגוד התעשיינים, כתב מאמרים לניוגט וגידל את ילדיו. בשנת 1925 נפסק תפקידו כעורך ניוגט. בשנת 1927 המשיך לכהן כמנכ"ל איגוד התעשיינים הלאומית יחד עם שר המשפטים ההונגרי לשעבר אמיל נאג'. הוא ביקר את עונשו המופרז של הונגריה על תפקידה במלחמת העולם הראשונה, תחת הכותרת "חוזה טריאנון והשפעתו" (שפורסם בצרפתית ובאיטלקית) ובכך הצטרף לקבוצת אינטלקטואלים יהודים הונגרים שהתנגדו לתהליך פיצול הונגריה הגדולה. באוקטובר 1929 התאבד ארנה אושבאט מתוך כאב על מותה בטרם עת של בתו הצעירה. מותו המוקדם של אושבאט טלטלה גם את פנייה וגם את איגנוטוש כך שהם הפסיקו להיות מעורבים ישירות בכתב העת ניוגט.

בשנת 1930 הגיעו השפעות השפל הגדול באמריקה גם להונגריה כמו לשאר העולם. GYOSZ, שזכה לכבוד רב של סופרים ואנשי רוח הונגרים, פעל ביעילות יחסית כדי לסייע להונגריה להתגבר על המצב הכלכלי הקשה. בשנה שלאחר מכן נבחר מיקשה כחבר עצמאי בבית העליון של הפרלמנט ההונגרי. רלה, אשתו הראשונה של מיקשה, נפצעה קשה בתאונת דרכים, וסבלה כאבים מתמידים. היא נפטרה בשנת 1933. כיוון שהאיגוד הלאומי של התעשיינים מילא תפקיד משמעותי בסיכול עלייתה לשלטון של ממשלת ימין קיצונית עוד יותר בהונגריה, התוצאה הייתה שפנייה הותקף ללא הרף על ידי הימין הקיצוני.

בסתיו 1934 התחתן עם מריה סירינגר, שאמה הייתה מזכירה ב- GYOSZ. כחבר עצמאי בפרלמנט ההונגרי, הוא ניסח וכתב מחקר על התוכניות האירופיות המסוכנות של היטלר. כמעט לבדו באספה הלאומית העז לבקר את הרייך הנאצי. מחקרו אודות היטלר התפרסם בניוגט והופץ לכל הנציגים בפרלמנט. זו הייתה הסיבה שאחרי ראול ולנברג היה שני ברשימה השחורה של היטלר, חי או מת. בשנת 1935 נולד בנו השלישי, מריו. מנישואיו השניים הוא הילד היחיד. כחבר פרלמנט זו הייתה שנתו האחרונה. באותה השנה הופיע ב"מי זה מי" המפורסם בלונדון. בשנת 1937 נכנס מיקשה לשנתו ה-60. ניוגט פרסם מחקר מרכזי בנושא אישטוואן בתלן. הפרלמנט ההונגרי חוקק משנת 1938 חוקים אנטישמיים שהקשו מאוד על חייהם של מיקשה ומשפחתו וסיכנו ממש את חייהם משנת 1943. בשנת 1938 עם פרסום החוק היהודי השלישי נאלץ מיקשה פנייה להתפטר מתפקידו כמנכ"ל איגוד התעשיינים.

בשנת 1944, תוך שהוא מסתתר עם שלושת ילדיו מנישואיו הראשונים כדי להציל את חיי כולם, התחיל לכתוב את יומנו על מלחמת העולם השנייה בשם "הארץ שנסחפה". הנאצים ומפלגת צלב החץ הפקיעו את הווילה שלו, את כל נכסיו האחרים ואת כל חפציו. אנשי רוח ומנהיגים רבים ב-GYOSZ וניוגט הסתתרו, ברחו לגלות או נהרגו. ב־19 בינואר 1945, סיים לכתוב את יומנו. בסיום מלחמת העולם השנייה, התחיל מיקשה בניסיונות להחיות את האיגוד הלאומי של תעשיינים, אך בשלוש השנים שלאחר מכן היה נתון להתקפות אנטי-קפיטליסטיות וב־1948 הוביל לפירוק האיגוד. בשנת 1946 פורסם לראשונה יומן מלחמת העולם השנייה שלו, הארץ שנסחפה. מיקשה החשיב אותו ככתיבתו הטובה ביותר.

פנייה ברח מהונגריה בשנת 1948, בעקבות הידיעה שהגיעה לאוזניו שמתוכנן משהו נגדו בגלל תפקידו באיגוד הלאומי של התעשיינים.

השנים ברומא ובפריז (1952-1948)

בשנת 1949 עבר לעיר המועדפת עליו, רומא, ובילה זמן רב במחקר וקריאה בספרייה הלאומית האיטלקית. בשנים אלה קיבל מראש ממשלת ישראל הצעירה דוד בן-גוריון הזמנה לתפקיד שר בממשלת מדינת ישראל שקמה זה עתה,^[^{דרוש מקור]} אך הוא דחה את ההזמנה בגלל חששותיו ורגשותיו האישיים שהובילו אותו להתנצר 30 שנה לפני כן. עם זאת, הוא קיים ידידות קרובה עם כמה מבני דורו, שמילאו תפקידים בבניית האומה החדשה בישראל. בשנת 1951, במהלך שהותו ברומא, השלים את הרומן הראשון שלו, Jézus is D.P. Volt (בעברית: "ישו היה עקור"). הרומן ראה אור בהוצאת ארגומנטום רק בשנת 2006.

השנים בניו יורק (1953–1969)

בשנת 1953 הגיעו הוא ומשפחתו לניו יורק. שנים מספר לאחר הגעתו קיבל יחד עם משפחתו אזרחות אמריקאית. הוא בילה את רוב חייו בזיכרון העבר ובמבט על הקריירה וחיי המשפחה של בנו, מריו. הוא השתתף באופן קבוע בישיבות "מועדון הקן", מועדון מהגרים הונגרים. חבריו, כמו פרנץ קורין וקורין דייזי, חברי משפחתו של מנפרד וייס ועוד ביקרו שם בקביעות. בשנת 1964 הוענק לו פרס ספרותי באיטליה, חברו הטוב פרנץ קורין (1879–1964) נפטר בניו יורק. בקיץ 1966 הזמין אותו שר התרבות והחינוך של הונגריה רשמית לבודפשט לביקור. במהלך ביקורו הקצר, הוא היה במרכז ההתעניינות התקשורתית והציבורית.

השנים בווינה (1969–1972)

בשנת 1969 עבר לווינה, בחלקו כמחאה על מלחמת וייטנאם ובחלקו להיות קרוב בזקנתו למולדתו, הונגריה. באוגוסט, תרם מיקשה ל"מוזיאון הספרותי פטפי" את האוסף של התכתבויותיו עם אנדרה אדי ואת שיריו (בכתב יד). בקיץ 1971 נפגש מיקשה פנייה בפעם האחרונה עם בנו מריו, כלתו איליאנה ושני נכדים. הוא נפטר ב-4 באפריל 1972 בגיל 95 בווינה.

כתביו

קזנובה. מחקר ; West, Bp., 1912
טפסים של איגוד המכס ; תעשיית הייצור ההונגרית, בודפשט, 1915
נתונים לדיון במדיניות המכס ; האיגוד הלאומי של היצרנים ההונגריים, בודפשט, 1924
נאום זיכרון על פרנץ קורין ; מפעל העיתונים Ny., Bp., 1925
אמיל נג'י ומיקשה פנייה: Le traité de Trianon et ses conséquences ; אתנהאום, ב ', 1927
Hungaricus Viator: הסכם טריאנון ותוצאותיו ; אתנהאום, ב ', 1929
ייצור בייצור הונגרי. נייר דיון בנושא ההגנה על ענף התעשייה והעומס הציבורי שלו ; Globus Ny., Bp., 1931
היטלר ; West, Bp., 1934
בתלן אישטוואן. מצגת בסמינר לאגודת קובדן ב־18 בפברואר 1936 ; איגוד הקובדן ההונגרי, בודפשט, 1937
המדינה ההרוסה. הערות כתבי עת משנים 1944–1945 ; Révai, Bp., 1946
הערות על המערב וסביבתו ; פטריה, מפלי הניאגרה, 1960
מה שנשאר מחוץ לאודיסיאה. מזכרות, קורות חיים, רומן ; גריף, מינכן, 1963
הזיכרון של פרנץ קורין. 1879-1964 ; הדפס כללי, ניו יורק, 1964
הערות ומכתבים מהמערב ; הודעה לעיתונות, הערות, הערות Erzsébet Vezér / Miksa Fenyő: הערות על המגזין המערבי וסביבתו. מכתבים ; אקדמי, Bp., 1975
המדינה ההרוסה ; תקן 2 ed.; Seeder, Bp., 1986 (עובדות ועדים)
קורות החיים שלי ; דאגות טקסט. פרנץ בודרי; Argumentum, Bp., 1994 (המוזיאון ההונגרי החדש. אוסף מאמרים ספרותיים)
ישו היה גם עקור ; Argumentum, Bp., 2006
המדינה ההרוסה. הערות כתבי עת משנים 1944–1945 ; הודעה לעיתונות, הערה אליזבת שילר; פארק,

לקריאה נוספת

ביוגרפיה באלמנך של הפרלמנט ההונגרי בשנים 1931 - 1936
אתר הזיכרון הרשמי של מיקשה פנייה (באנגלית).
אינדקס ביוגרפי הונגרי
הארכיון השלם של כתב העת ניוגט
תמונות על מיקשה פנייה
ז'וז'נה ברני אגנש: בודפשט ובונים חופשיים. Bp., מחבר, 2005.
אלמנאך מאיגוד העיתונים בבודפשט 1911. אד. ליאו אטוואס וסנדור סבדוס. איגוד העיתונים בבודפשט, בודפשט, 1911.
פאל גוייאש בודפשט: איגוד הספרנים והארכיובאים ההונגרים. 1939-2002.
מי ומי? לקסיקון של בני הדור. Bp., ביתא ספרותית ושות ', 1937.
סופרים הונגרים עכשוויים 1945–1997. ביבליוגרפיה וגלריית תמונות. אד. פ. אלמסי אווה. Bp., מוצאת אנציקלופדיה, 1997, 2000.
לקסיקון ביוגרפי הונגרי. Főszerk. אגנש קניירש. Bp., מו"ל אקדמי, 1981.
צ'בה נג'י: לקסיקון מספרות המהגרים ההונגרית. Bp., הוצאת ארגומנטום-המוזיאון הספרותי פטופי והמרכז לספרות עכשווית, 2000.
פרנץ מרץ: לקסיקון לספרות הגירה הונגרית. קלן דטרויט-וינה, מוציא לאור באנגלית אמריקאית, 1966.
לקסיקון ספרותי הונגרי. Főszerk. בנדק מרסל. Bp., מו"ל אקדמי, 1963-1965.
הלקסיקון של התקופה ההונגרית האחרונה. אד. Kerkapoly M. Emil. Bp., 1930. אירופה ניו יורק.
שלושה עשורים של היסטוריה בביוגרפיות. אד. אימרה גלרט ואלמר מדאראס. Bp., אירופה ספרותית ודפוס, 1932.
הלקסיקון הגדול ההונגרי. Főszerk. László Ériesős (המאות 1–5)), Gábor Berényi (מהדורה 6)), Lászlóné Lány (8-). Bp., Akadémiai Kiadó, 1993-.
לקסיקון פוליטי הונגרי. אד. Elemér Madarász. Bp., הוצאה לאור פוליטית לקסיקון הונגרית, 1935.
לקסיקון יהודי הונגרי. אד. פיטר אוגווארי. Bp., מיקשה פנייה, 1929.
גיולה בורבאנדי: לקסיקון וספרות מערב הונגרית וביבליוגרפיה. Bp., היטל, 1992.
יוזף פלטינוס: פשעי הבונים החופשיים. מהדורה רביעית Bp., 1938-1939. Budai-Bernwaliner József ny.
הלקסיקון החדש של Révai. Főszerk. הקולגה איסטוון טרסולי. שקסארד, תינוקות, 1996-.
אולם הדיוקן של ההונגרים האמריקאים. Főszerk. Tanka László. אד. Róbert Balás. Bp., Médiamix Publisher. 2003. 370 [6] o., Ill.
אייקון העולם החדש של טולנה. Bp., טולנאי, 1926-1933.
אנציקלופדיה ביוגרפית הונגרית חדשה. Főszerk. László Markó. Bp., מועדון הספרים ההונגרי.
לקסיקון ספרותי הונגרי חדש. Főszerk. פטר לאסלו. Bp., Akadémiai Kiadó, 1994.
לקסיקון ספרותי הונגרי. בהשתתפות Miklós Flóris ו- András Tóth ed. פרנץ ואניי. זה נבדק על ידי לאג'וס דזזי, ג'ני פינטר. Bp., סטודום, 1926.
יוזף בולוני: ממשלות הונגריה. הוא עוסק בתקופת 1987–1992. והודעה לעיתונות. Hubai László. הרחבה 4, תקן ed. Bp., Akadémiai Kiadó, 1992.
בלדי מיקלו-פומוגאץ בלה-רונאי לסלאו: הספרות המערבית ההונגרית אחרי 1945. (עמ '1986)
עיתון ספרותי (לונדון, פריז); 1961/3. (Aczél T.)
מילת העם (לונדון); 1961/2. (מיקס גי.)
כתיבה חדשה (Bp.); 1963/6. (אליהו א.)
העיתון ההונגרי (Bp.); 1964-1920. (א. פוטי)
חיים וספרות; 1964-1939. (גלרט או.)
פרסומי תולדות הספרות; 1972/3. (סאבולצקי מ.)
פרסומי תולדות הספרות; 1972 / 5-6. (Ignotus P., Cs. Szabó L.)
היסטוריה של הספרות; 1974/3. (ראש א.)
היסטוריה של הספרות; 1977-1929. (אורן MD)
ספרות (Bp., 1929-); 1980/1. (מלצר ט.)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מיקשה פנייה בוויקישיתוף